המון פגישות עם אמהות בתקופה האחרונה, הובילו אותי לספר לכן – מהן שלוש הטעויות הנפוצות שאנחנו עושות כאשר אנחנו מחליטות להעביר את הבית לבריא יותר:
הטעויות שגורמות לנו להתייאש ולהחזיר לנו שוב את המחשבות שאוכל בריא זה לא טעים, שהוא יקר, שהוא לוקח המון זמן והמון השקעה, שהילדים לא יאכלו אותו במילא, שאנחנו עייפות ורעבות ופיצה זה הכי טעים ובתכלס גם נוח, ואם אנחנו בריאים לגמרי וגדלנו על קפואים ופיתה עם שוקולד, אז בשביל מה בכלל?
טעות מספר 1:
אנחנו עושות הכל בבום, אם עד עכשיו עמדנו כל היום לטגן שניצלים, עכשיו נכין חזה עוף על הפלנצ'ה עם נגיעת שמן זית, מוציאות את הספריי שמן ומתחילות לרסס, עוברות מ-0 ל – 100, או 2 ליטר שמן או ריסוס קל, בקושי כפית, אין באמצע, ואז זה באמת יוצא לא טעים.
כנ"ל לגבי קמחים מלאים, או שנכין בצקים מקמח לבן או 100% קמח מלא, ואז בפעם הראשונה שזה יוצא יציקת בטון, אתן מתייאשות ואומרות – ניסיתי, יצא מגעיל וזהו.
טעות מספר 2:
אנחנו כאילו רוצות לעבור לבריא, כי זה יותר בריא, אבל בפועל, מתכוונות לדיאטה, בתת מודע שלנו, ממשיכות לקשר בין משקל לבין הצורך לאכול בריא. ולא מצליחות באמת לנתק את הקשר הזה. עיין ערך, הוא כזה רזרוז, עלה נידף ברוח, שחיף ועוד כאלה הגדרות שגורמות לנו לחשוב שאותו ילד/ה, פחות צריכים לעבור לאכול בריא, כי הם במילא ממש רזים, אז מה זה כבר משנה. כל עוד לא באמת נבין את המשמעות של אכילה בריאה – ללא! קשר למשקל הגוף יהיה לנו מאד קשה להתמיד.
טעות מספר 3:
ברגע שהחלטנו, הדבר הראשון שאנחנו עושות, הוא מחפשות תחליפים, בעיקר תחליפים בריאים לנשנושים ולמתוקים, מכינות עוגיות מקמח מלא, מחליפות את הסוכר בסילאן, מכינות חטיפי אנרגיה וכו', מה הבעיה?
שאנחנו צריכות להבין שהמטרה המרכזית היא לא תחליף בריא לנשנושים, אלא, הנשנושים עצמם, המחשבה שהלסת שלנו ושל הילדים שלנו צריכה לעבוד 24 שעות ביממה היא מחשבה שכדאי לראות איך מתמודדים איתה, כך שהמטרה המרכזית היא להבין איך מצליחים לנשנש פחות ולא – איך מחליפים נשנוש לא בריא בבריא.
וגם איך מצליחים להרגיל את פקעיות הטעם שלנו לפחות מתוק.
מה אתן אומרות? מזדהות?